פעמים רבות פונים אלי הורים מודאגים רבים בטענה שהם חוששים שילדיהם אוכלים יותר מדי והם בדרך להפוך להיות דומים להם.
אני חייבת להגיד שזוהי אחת הסיטואציות הכי קשות לי כמטפלת.
הסיבה לקושי הכלכך גדול היא מאחר וכשמבוגרים באים אלי לטפל בעצמם, אני מטפלת בהם.
אך כשמבוגרים באים אלי לטפל בילדיהם, אני מטפלת בהם, ובעצם מבקשת מהם להניח לילדיהם.
נורא קשה למבוגר לראות את הילד שלו אוכל הרבה, להיות בטוח שזה מזיק לילד שלו, אבל… לא לעשות כלום ?
חשוב שקודם נבין את שורש הבעיה ואיך הכל התחיל:
ילדים נולדים עם מנגנון רעב ושובע חזק מאוד, והם אוכלים בהקשבה מוחלטת למנגנון הזה.
במהלך החיים, בגלל התערבויות חיצוניות הילד מקבל אותות ואמונות שהאוכל לא יהיה זמין לו בכל פעם שהוא ירצה לאכול, ופה הילד מתחיל לפתח תסביכים פסיכולוגיים סביב האוכל.
אם הילד היה נשאר עם האמונה המוחלטת שבכל עת שיהיה רעב המזון הזה יעמוד לרשותו, הוא היה אוכל רק עד שהוא שבע, וממשיך לאכול מזה שוב כשהרעב היה מתפתח פעם נוספת.
אך במקרים רבים הורים מקציבים לילדיהם מנות מוגבלות של אכילה, מתוך אמונה תמימה שמה שנאכל מעבר לכך זה מיותר ומשמין.
הם אינם מודעים לכך שגוף הילד מתפתח בקצב שלו, הדרישות האנרגטיות של גופו ומוחו משתנות מיום ליום ומשעה לשעה, ועל כן יהיו ימים בהם הוא יהיה צריך באמת כמות גדולה יותר של מזון.
ממקרים אלו אשר חוזרים על עצמם, בהם ההורה אוסר על הילד להמשיך לאכול, למרות שהוא מתעקש שבא לו עוד
(ילד לא תמיד משתמש במילה רעב או צריך, אלא “בא לי” וההורה מפרש זאת כתאוותנות),
הילד מתחיל לפתח סימפוטומים של חסר וכמיהה לאוכל.
על כן בפעמים הבאות בהן הוא יהיה חשוף לאוכל, הילד לא יאכל בהקשבה למנגנון הרעב והשובע
אלא בהקשבה למנגנון ההשרדות הפנימי אשר יודע שלא תמיד האוכל יהיה זמין עד להגעה לרמות שובע (ההקשבה למנגנון זה מגיעה לרוב מתת המודע של הילד, ולא פעולת “דווקא” המכוונת כלפי ההורה).
חושבים שילדיכם אוכלים יותר מדי? רוצים להפסיק את הצורך האובססיבי שלהם באוכל?
הפסיקו לאסור עליהם לאכול אוכל בריא.
הכלל הוא כזה:
ההורה מחליט מה נכנס לבית ומה מוגש לשולחן, הילד מחליט ממה הוא יאכל, כמה ומתי.
רוצים שילדיכם יאכלו בריא?
הגישו לשולחן האוכל מגוון מזונות בריאים, אשר אתם יודעים כי ילדיכם ממש אוהבים לאכול, והקפידו על מידת הנראות והפיתוי של המזון המוגש.
אל תתרגשו אם הילדים בוחרים לאכול רק מהפסטה ומהעוף, אכלו אתם מהירקות ואל תכריחו אותם.
לאחר תקופת זמן רציפה בה יוגשו לילד בכל יום סלטים אשר נראים מפתים, או צלחות ירקות בצורות שהוא זכה לשחק איתן ולהכין אותן, ולאחר שהילד יראה אתכם מתענגים בכל יום על הירקות…. כעבור תקופת זמן הוא יתחיל לפתח סקרנות אל המזונות הללו והסלידה מהן תרד (זה יקרה רק אם אתם תורידו את הלחץ מאכילתם!)
חוששים שהילדים שלכם מכורים לממתקים?
בואו נבדוק שניה מה קורה בבית שלכם.
האם יתכן שבבית יש הרבה ממתקים אך אתם כועסים שהילדים שלכם אוכלים מהם?
שימו לב, מבוגרים מתקשים לעמוד מול פיתויים שנמצאים בבית, אז איך אפשר לצפות מילדים שיעמדו מול הפיתוי?
דחיית סיפוקים והצבת גבולות היא דבר שקשה לכולנו, בטח לילדים.
אם אתם מכניסים הביתה ממתקים, קחו בחשבון שאתם צריכים להניח לילדיכם להנות מהם.
רוצים להקל עליהם?
קנו ממתקי מיני. אל תתנו לילדיכם במבה גדולה ובקשו מהם לקחת רק חופן.
קנו להם את מה שהם אוהבים בצורה מנות קטנות ומדודות (במבות קטנות, מיני פסק זמן, מיני מגנום…).
קבעו שעה ביום בה הם מקבלים בכל יום פינוק אחד מוגדר.
לא הגיוני להגיד להם שהם יכולים לאכול מהממתקים רק בסופי שבוע, כאשר הם נחשפים לפיתוי בכל יום.
הילדים לא אוהבים את הרעיון של ממתק אחד?
ברור, הם אמורים לרצות הכל ללא גבולות.
פה התפקיד שלכם לחנך אותם לעמוד בגבולות נורמטיביים שמוצבים להם ולפתח דחיית סיפוקים נורמלית עד ליום הבא
(לא נורמלי לבקש מהילד לדחות סיפוקים עד לשבוע הבא).
האם יתכן שבבית שלכם אין ממתקים כלל?
במידה וזה באמת מה שקורה, אין פלא שכשילדיכם נתקלים באפשרות לאכול ממתקים בחוץ הם יאכלו כמו אדם מורעב שחזר מהמדבר.
הרי זה הפרי האסור שלהם, זוהי ההזדמנות היחידה להסתער על המטרה לפני שחוזרים הביתה, למדבר בו אין ממתקים.
במצבים שכאלו אין לילד אפשרות לפתח וויסות עצמי.
תקנו את המצב, בדקו עם הילד אלו ממתקים הוא הכי אוהב וקנו אותם לבית במנות מדודות וקטנות ופנקו אותו בצורה מסודרת ומוגבלת בכל יום.
לסיכום,
זה אפשרי, אך זה דורש מכם להיות מאופקים ביותר, להסתכל על הטווח הארוך ולא על הרגע הזה בו הילד נראה לכם כתאוותן שאינו יודע גבולות.
תקנו ורפאו את החסכים שנוצרו לילד מהתנהלות לא נכונה לאורך זמן, ותוכלו לראות איך לאורך זמן המצב משתפר.
*לתוצאות מקסימליות רצוי לעשות את התהליך בליווי של איש מקצוע.