“אני חלשה, עייפה, רעבה כל שעתיים, ויש לי עצירות נוראית”
זהו משפט נפוץ שאני שומעת לעיתים קרובות אצלי בקליניקה.
במרבית המקרים ישנה סיבה אחת עיקרית לכל הבעיות הללו (כמובן שחשוב לשלול סיבות נוספות):
התייבשות!
אחד האתגרים הכי גדולים שכל מנותח נתקל בו לאחר ניתוח הוא נושא שתיית המים.
אינכם יכולים לשתות מים בכמות גדולה בבת אחת כמו בעבר.
לעיתים קרובות קיימת גם בעיית הטעם המשתנה ומנותחים רבים מגלים כי המים אינם טעימים להם יותר.
יש שמספרים על תחושת מחנק לאחר לגימה אחת או על שיהוקים.
ויש שמתלוננים שפשוט אין להם זמן לשתות יחד עם כל ההגבלות של הפרדת השתייה מהאוכל.
אז מה עושים?
פשוט מבינים שזהו אתגר שאין מנוס מללמוד מהי משמעת מים הנכונה למנותח.
1) – מצאו מהי השתייה הטעימה לכם ביותר – מים רגילים או מים בתוספת לימון/נענע/לימונית לואיזה או מים ממותקים עם תרכיז פטל דיאטטי.
2) – מלאו בקבוק בשתייה שבחרתם וקחו אותו אתכם לכל מקום.
3) – זכרו לשתות כמה לגימות כל חמש דקות. אם תתנו לשעה שלמה לעבור מבלי ששתיתם, לא תצליחו להגיע לכמות הנוזלים הנדרשת.
4) – למדו מהו גודל הלגימה אשר נוחה לכם ואינה גורמת לתחושת מחנק או תופעות לוואי אחרות.
5) – זכרו שגם אם אתם לא מצליחים לזכור בהתחלה לשתות, זה רק בגלל שעדיין אין לכם משמעת שתייה. זהו הרגל שצריך להתאמן עליו עד שהוא מוטמע בכם.
לרוויה 🙂
