כשאנחנו יוצאים למסעדה אנחנו נוטים “לשכוח” ולא לספור את הקלוריות של הדברים הקטנים השתייה, המנה המטוגנת, הרוטב, ולפעמים אפילו לא של הקינוח. אז אכלנו כמות קלוריות יומית בארוחה אחת. אז מה? אנחנו הרי לא הולכים למסעדה כל יום. רק תזכרו את זה כשתחגגו בארוחת יום ההולדת מחר. ובחתונה מחרתיים. ובקוקטייל של העבודה ביום חמישי.
אז לכל אלו שרוצים להנות מאכילה במסעדה ולא לחבל בתהליך, מוקדשת הכתבה הבאה
כשאנחנו הולכים למסעדה או מוזמנים לארוחה ישנם הרבה “מוקשים” שמפתים אותנו בקלות. בלא מעט מקרים אנו כלל לא מודעים לכך שהמוקשים הללו עתירי קלוריות ולכן אנחנו לא יודעים להימנע מהם – ומצטערים אחר כך.
כדי למנוע אכילת כמות קלוריות יומית בארוחה אחת, אני מקדישה את הכתבה הבאה לכל אלו שרוצים להנות בסעדה מבלי לחבל לעצמם בתהליך.
מהם המוקשים הכי נפוצים?
לחם הבית
הזמנת לחם הבית נעשית תמיד באופן תמים, כמנה ראשונה או מנה מלווה מתבקשת.
הפיתוי לכך הוא קל מאחר וזה זול יחסית וטעים, במיוחד כשהוא מגיע עם הרבה מטבלים מעניינים. לרוב אנחנו מגיעים למסעדה רעבים ועד שהמנה שלנו מגיעה כבר מחסלים את מרבית הלחם, אם לא את כולו.
גם המטבלים המגיעים עם הלחם עתירי קלוריות. אבוקדו, או חמאה, אמנם שומנם בריאים, אך עדיין שומנים שלא היו חלק מהתכנית המקורית.
במרבית המקרים אכילת הלחם גם לא תמנע מכם לאכול את שאר המנות אחר כך.
אנטיפסטי
מנת הפתיחה “הקלילה” הזו נראית אולי כמנה תמימה. “זה רק ירק, כלום קלוריות”, אתם אומרים לעצמכם. שימו שנייה את משקפי הראייה, בדקו כמה שמן יש על הצלחת ועל הירקות עצמם. אם אתם חושבים שהירקות מתבשלים על הגריל עם זילוף דק של שמן אז אני מצטערת לבשר לכם – כמות גדולה יותר של שמן על הירקות מאפשרת צלייה טובה יותר, מהירה יותר, יפה יותר וטעימה יותר.
אילו סיבות מספיק טובות עבור השף לשים כמות נדיבה של שמן על מנת האנטיפסטי שלכם, כי אותו לא מטריד מה יראה המשקל שלכם מחר בבוקר, לו רק חשוב שתתענגו ותזכרו את האוכל שלו כטעים במיוחד. רק לשם השוואה: פרוסת בטטה אחת יחד עם פרוסת חציל אחת שתכינו בבית יכילו יחד כ-50 קלוריות, כאשר במסעדה ערכן הקלורי ישולש ל-150 קלוריות ולעיתים אף יותר – כן, לשתי חתיכות קטנות של ירקות.
רק טועמים
בהסתכלות בתפריט תגלו שיש כל כך הרבה מנות מפתות בתפריט, אך אתם לא באמת תזמינו את כולן.
מה עושים? הפתרון היצירתי של רובנו הוא להזמין את המנה שהכי בא לנו לאכול – ולשכנע את החברים לקחת את המנות האחרות שקרצו לנו. ברגע שהמנות מגיעות אנו טועמים קצת מזה, וקצת מזה, ואולי אפילו נתח יפה מהמנה של חבר תועבר אליכם לצלחת. ככה הגענו לסוף הארוחה עם “טעימות” מארבע מנות נוספות, שבמקרה הטוב מסתיימות רק בכמה ביסים. לעתים קרובות אנחנו לא לוקחים זאת בחשבון, אבל “ארוחת טעימות” כזו עשויה להצטבר לעוד מנה שלמה.
סלטים
נניח שאתם ממש בעיצומה של דיאטה, או שכוח הרצון שלכם לשמור על המשקל הוא חזק ביותר היום, ודאי תזמינו סלט. הרי מדובר רק בירקות – שפע של בריאות! רק שלא שתם לב שהמנה מכילה גם קרוטונים (קוביות לחם מטוגנות), גבינת פטה (שלרוב מכילה 16% שומן ומעלה), תערובת אגוזים וקשיו, ותיבול “קל” של רוטב אסיאתי, שמסתבר שהוא ממש, אבל ממש מתוק (כמובן שאף אחד לא סיפר לכם על כמות הסוכר שבפנים/
אז מצד אחד הזמנתם סלט יפה ואתם מרגישים גיבורים שהצלחתם להתאפק ואכלתם “מינימום” קלוריות. מצד שני, הסלט הכיל כ-600 קלוריות לפחות ועדיין חשתם מתוסכלים מכך שוויתרתם על המנה המפתה שהחבר שלכם הזמין (שכנראה תכיל כמעט את אותה כמות קלוריות כמו שלכם).
גודל המנה
זוכרים את הארוחות בילדותכם אצל סבתא? נסו להיזכר בגודל הצלחת שהוגשה לנו והשוו אותה למה שמוגש לכם במסעדה כיום. נסו להיזכר בכמות הפסטה שהייתה בצלחת והשוו לכמות הפסטה המונחת כיום בתוך הצלחת העמוקה שמוגשת לכם במסעדה. אם נחשוב לרגע, נבין בקלות שאין לנו באמת צורך בכל המנה, רק לעין שלנו יש. במידה ואתם לא במסעדת גורמה, בה מרבית המנות קטנות, כדאי לחלוק את המנה שאתם מזמינים עם אדם נוסף.
מלכודת הארוחה העסקית
כתוצאה מהרגלים שהוטבעו בנו במשך שנים רבות, רובנו חושבים שהסדר הבא בארוחה הוא נורמלי ומתבקש: מנה ראשונה, מנה עיקרית ובסוף – קינוח. קל עוד יותר להתפתות להזמין מנה ראשונה אם יוצאים למסעדה בשעות הצהריים, כאשר הארוחות המוצעות הן עסקיות ובמחיר של מנה עיקרית תקבלו גם מנה ראשונה ושתייה.
בסיטואציה כזו רק פראייר לא יזמין “עסקית”, לא? אבל בואו נשים לרגע את ההרגל והחישוב הכלכלי בצד: האם אנו באמת חייבים שלוש מנות על מנת לשבוע? זכרו שמנה ראשונה שוות ערך ל”מיני” ארוחה נוספת. האם באמת התכוונו לאכול שתי ארוחות כשיצאנו למסעדה?
שתייה
יציאה למסעדה, ארוחה טובה אצל חברים או כל סעודה אחרת לא שגרתית מהווה עבור רובנו תירוץ מצויין להתפנק. אנחנו רוצים ליהנות ולגוון במיץ תפוזים, קולה, יין או קוקטייל, ולא לשתות מים כמו בבית. לגיטימי, אבל חשוב להיות מודעים לכך שרק שתי כוסות שתייה או קוקטייל אחד יכולים “לעלות” לכם במחיר קלורי של מנה ראשונה לפחות.
קינוח
לסיים ארוחה מפנקת במסעדה ללא קינוח זה כמו לראות הצגה בלי למחוא כפיים בסוף, כמו ללבוש את החולצה בלי לסגור את הכפתורים, כמו להתקלח בלי להתנגב. נדמה שיש כללים מוסכמים לסיום של תהליכים מסויימים. האמנם? מי אמר שבאמת בא לכם קינוח עכשיו? הרי אכלתם ארוחה מלאה, סביר להניח שכבר היו בה פחמימות, וכעת אתם כבר לא רעבים. אז למה לתת למוסכמות ולהרגל לשבור לכם את הדיאטה?
אז לאחר שהצפתי את כל הבעיות,
ואולי קצת הסבתי את תשומת לבכם לדברים שלא ממש רציתם לדעת,
אני אסכם בנימה חיובית איך כן אפשר לאכול במסעדה ולהתפנק, בלי לשלם מחיר של שבירת תהליך:
כשאתם מגיעים למסעדה, בדקו בתפריט את מגוון המנות אשר לא מטוגנות או עשויות ממרכיבים שמנים במיוחד.
מבין אלו בחרו את המפתה אתכם ביותר.
שכנעו חבר להזמין מנה משלימה כך שיחד תוכלו להרכיב ארוחה מאוזנת וטעימה ולהתחלק (ירק + פחמימה + חלבון).
העדיפו שתיית מים על מנת להנות ולהתרכז בטעמים המיוחדים של במנה שהזמנתם.
אכלו לאט, העניקו תשומת לב לסביבה וזכרו שהמטרה של הארוע אינה בהכרח קולינרית אלא בעיקר חברתית.
בסיום הארוחה, לפני שתפריט הקינוחים מגיע, בדקו עם עצמכם האם באמת יש לכם צורך כרגע במשהו מתוק.
במידה ולא, נסו לסיים את שעת הישיבה מול השולחן. אם לא ניתן, החזיקו כוס שתייה ביד והתרכזו בה ובתחושת ההישג בשליטה באכילה והתקדמותכם בתהליך לעבר היעד הנכסף.
במידה ואתם כן חשים צורך אמיתי במתוק, הזמינו יחד עם עוד אנשים את הקינוח ממנו אתם יודעים שתהיו מסופקים אחרי כמות קטנה ביותר.
פשוט ומהנה, לא?
ערב חווייתי, טעים, ללא תחושות קיפוח או דיאטה מיותרות.
בתיאבון!
