האם את יכולה לקרוא לעצמך וונדרוומן?
ברור!
את נהדרת, את אמא שממלאת את תפקידה נאמנה, את רעיה שדואגת לבעלה, את חברה טובה ועוזרת מתי שצריך, את עובדת טובה…
את ממש ממש טובה, פשוט וונדרוומן!
איך את מספיקה הכל? ?
אני אגיד לך איך,
את מוותרת על עצמך ?
זמן הוא המצרך הכי נדיר שיש, ואת נותנת אותו לכולם.
מלבד לעצמך.
ואז, כשאת צריכה טיפה להטעין את עצמך באנרגיות, בפינוק קטן,
את לא תנוחי, אלו פריבילגיות שאין לך.
את תאכלי משהו טעים,
ואת תרגישי שבאמת את נהדרת והספקת הכל,
גם עשית כל מה שצריך וגם הצלחת לפנק את עצמך לכמה דקות ולאגור כוחות כדי להמשיך הלאה.
איזו אשלייה…
ובתום כמה ימים כאלו, את מרגישה מותשת נפשית ופיזית.
כי לא באמת הטענת את עצמך בכל יום.
אוכל לא באמת מטעין רגשית, ואת סחוטה,
מרגישה שכל היום את דואגת לכולם חוץ מלעצמך.
בא לך שלשם שינוי תוכלי לשבת רגל על רגל, לקרוא ספר ושמישהו אחר יבוא ויגיש לך קפה או משהו טעים לאכול.
ולכן את כמהה לחופשה, רק בחופשה את נחה ???
כמה אבסורד.
אבל…
מה אם זה יוכל לקרות בכל יומיים/שלושה?
דייט שלך עם הספר ועם המלצר בבית הקפה שמשרת אותך ☕️
זה רק ידרוש ממך לקזז:
חצי שעה מהילדים
חצי שעה מנקיונות הבית
חצי שעה מהעבודה.
אף אחד לא יהיה מוזנח בגלל זה.
והופה!
יש לך זמן להוריד את בגדי העבודה, לשים שמלה נוחה, ללכת לבית הקפה הקרוב עם ספר, להנות מהשלווה למשך שעה (הרחק מהילדים ועבודות הבית), ולחזור ולהמשיך בעבודתך, יא וונדרוומן אחת! ?
מוגש כשירות לציבור האנשים העייפים שאוכלים בשביל “להתעורר” ♥
*רוצים ללמוד איך אפשר להשיג הכל מבלי להיות מותשים?
רוצים ללמוד איך אפשר להנות מכל העולמות ועדיין לרזות?
מוזמנים לבוקר מעורר השראה וחד פעמי!
לפרטים והרשמה לחצו כאן