בשישי האחרון הייתי ביום עיון של הכירורגים הבריאטריים בנושא ניתוח ה”מיני מעקף”.
למי שלא יודע, מדובר בניתוח ה”חדש” בישראל, אבל גם מדובר בניתוח מאוד שנוי במחלוקת.
יש כירורגים שמאמינים בו וחושבים שיש לו תוצאות נהדרות, ויש כירורגים שמתנגדים לו בחריפות וחושבים שזה חוסר אחריות לבצע אותו על מנותחים.
כמה מילים קצרות על הניתוח:
מדובר בניתוח קיצוני, אחד הכירורגים שהרצה שם אמר משהו שצרם לי אך הוא נכון ביותר “בניתוח הזה אנו מעוותים את הטבע האנושי ומשנים את המבנה האנטומי של הבטן למשהו לא טבעי כלל”. צורם אך נכון.
מדובר בניתוח שמשלב את ההגבלה במזון (כיס הקיבה הוא די דומה לכיס של ניתוח השרוול) אך גם יש לו אפקט משמעותי ביותר של תת ספיגה מאחר ועוקפים בו חלק נכבד ביותר מהמעי אשר תפקידו לספוג את המזון (עוקפים חלק יותר גדול מהמעי בהשוואה לניתוח המעקף קיבה הרגיל).
כתוצאה מכך המנותחים גם אוכלים פחות וגם לא כל מה שהם אוכלים נספג.
אבל… מה המחיר?
המחיר הוא הכרח בנטילת ויטמינים לכל החיים, אחרת עלולים לפתח תסמונות מסכנות חיים (בינינו, כמה פעמים הצלחתם להקפיד על נטילת תרופה לזמן כה ארוך, ובייחוד כשמדובר בכמה תוספים).
המחיר הוא הסיכון הלא קטן לפתח תת תזונה חלבונית אשר גורמת לחולשה גופנית ולעיתים אף לפגיעה במערכת החיסון ובמצב הרפואי.
המחיר הוא שלשולים תכופים לאורך היום שלא תמיד נפתרים ועלולים ללוות אתכם לכל החיים.
המחיר הוא הקפדה על תזונה מאוד ספציפית במטרה להפחית את כמות השלשולים (ובינינו, אם הייתם מקפידים על תזונה כלכך מוגבלת כמו פה, מראש לא הייתם צריכים את הניתוח).
האם המחיר הזה שמתבטא פעמים רבות שווה את זה?
האם הווא שווה את הירידה במשקל ואת השיפור הפוטנציאלי בבריאות שלכם?
כי אם כן, לדעתי המחיר של הקפדה על דיאטה רצינית מבלי לסבול את השלשולים, ההכרח בנטילת תוספים והחולשה הרבה הרבה יותר סביר.
אז מטרתי היא לא להפחיד אתכם, אלא רק לתת לכם נקודת מבט מלמעלה על כל הנושא.
ואם כבר עברתם את הניתוח, דעו מה עלול להיות צפוי לכם בהמשך אם לא תתנהלו נכון ותהיו תחת ליווי צמוד של איש מקצוע, ופשוט שמרו על עצמכם והפיקו את המיטב מהניתוח שעשיתם.
עשיתם אותו, יש לו יתרונות, כעת התרכזו רק בהם.
ולאחר כל זה אני רוצה להרחיב על משהו אחד שמאוד הפריע לי בשיח שהיה בין הכירורגים, ההתעסקות הקיצונית בכמה אחוזי סיבוכים יש בניתוח הזה לעומת שאר הניתוחים.
בתור דיאטנית מומחית לבריאטריה שמלווה יום יום אלפי מנותחים בשנים הראשונות שלאחר הניתוח (בשונה מהכירורגים שרואים אותם פעמים ספורות, אם בכלל), אני רוצה להסביר כמה ההתעסקות פה היא בתפל ולא בעיקר.
אנחנו בודקים ופוחדים מאחוזי הסיבוכים לאחר ניתוח,
פה 0.01%, פה 4%, ופה אפילו 5%!
אבל… מהם אחוזי הסיבוכים בהשמנת יתר?
כולנו יודעים שהם גבוהים מאוד
הרי זו הסיבה שאנשים הולכים לניתוח בריאטרי,
אבל…
מעל 40% חוזרים להשמנה לאחר הניתוח,
אז עזבו אתכם מסיבוכים מזעריים של אחוזים בודדים לאחר ניתוח,
פה האחוזים הם אסטרונומיים,
בזה אנחנו צריכים להתעסק.
וזה כבר לא קשור לסוג ניתוח, כי בכל ניתוח אפשר לעלות חזרה במשקל אם לא משנים הרגלי אכילה, ובזה אני מצטערת להגיד, מרבית המנותחים לא מתעסקים.
אני רואה זאת בשאלות בפורומים של המנותחים, אני רואה זאת בשאלות שנשלחות אלי ואני שומעת זאת מכירורגים איתם אני עובדת.
לא חבל?
תראו, ניתוח בריאטרי אינו פתרון טוב ומתאים עבור כל אדם שסובל מהשמנת יתר.
למרות שהניתוח לבדו עוזר לרזות, ויחד עם המוטיבציה שנמצאת בשמיים לאחר הניתוח, בתוספת החשקים והרעב הנמוכים, נדמה שזהו, הפעם זו נראית אחרת וזו לא עוד דיאטה שבסופה תשמינו… למרות זאת, שנה/שנתיים לאחר הניתוח הכל נראה אחרת.
וכמעט כולם אומרים “לא אצלי” בהתחלה, ומאמינים שאצלהם זה באמת יהיה אחרת,
אך לאחר שנה/שנתיים מגיע מאבק קשה מאוד מול הרעב המתגבר, החשקים שעולים, והמשקל שכאילו לא שם לב למאמצים שלכם ומאיים לעלות בכל יום.
ואכן מעל 40% עולים, וחלק מאלו שלא נמצאים פשוט בדיאטה קשה תמידית.
אבל… מתישהו אלו שבדיאטה יתעייפו מלהלחם ויעלו חזרה במשקל.
חברים,
העלייה החוזרת במשקל לאחר ניתוח היא קשה יותר.
היא קורית מהר יותר מהשמנה רגילה, היא מתסכלת הרבה יותר, והיא מצלקת נפשית הרבה הרבה יותר.
אני לא מאחלת עלייה שכזו במשקל לאף אחד.
אז אם אתם רוצים לרזות, רגע לפני שאתם שוקלים ניתוח, חשבו טוב טוב האם באמת ניסיתם לעשות טיפול לשינוי הרגלי אכילה (ולא קבוצת דיאטה או דיאטנית)?
אם אתם רוצים לרזות, רגע לפני שאתם שוקלים ניתוח, חשבו טוב טוב האם באמת יש לכם כרגע פנאי בחיים לשים את הכל בצד, ולהשקיע קצת יותר בעצמכם? (התהליך לאחר ניתוח דורש הרבה מאוד פינוי זמן במהלך היום).
אם עברתם כבר ניתוח, הפסיקו להתעסק האם הניתוח שעברתם הוא הכי טוב או לא, האם הקיבה שהכירורג השאיר לכם היא קטנה מספיק או לא,
כל אלו בקושי משפיעים על התוצאה הסופית.
רק אתם תשפיעו, אם משהו השתנה אצלכם מבפנים ביחס שלכם לעצמכם ולאוכל, או לא…
*ולסיום צ’ק ליסט מאוד בסיסי אך מאוד חשוב:
הקפידו על נטילת ויטמינים
הקפידו על שינוי סדר העדיפויות בחיים על מנת לחיות אחרת ולתת עדיפות של זמן ומשאבים לחיים בריאים יותר
הקפידו על תזונה בריאה ונכונה ואל תסתמכו על הכמויות הקטנות שנאכלות
הקפידו על טיפול (ולא ליווי) בשנה הראשונה אצל דיאטנית בריאטרית מומחית לשינוי הרגלי אכילה.
תודה שהבאת את המאמר.הכל נכון וגם לא נכון.אי אפשר להתעלם מכך שהשמנה חולנית היא מגיפת העידן החדש .והעובדות מראות שרוב השמנים אינם מסוגלים להתמודד עם הורדת המשקל העודף ולהתמיד להחזיק במשקל נכון לאורך זמן. עם עובדות אלה שהן נקודת הפתיחה צריך להתחיל לשקול את הענין בעד ונגד. להציע הצעות חכמות כולם יודעים.ברור שעדיף לרזות בלי ניתוח. אבל עובדתית זה לא עובד. וברור לכל שהאופציה הניתוחית אכן מעותת את הטבע כפי שיצר אותנו. ואין ספק שהניתוח יוצר בעיות לא פשוטות .אבל על הכף השאלה האם איכות החיים העלובה שהיתה מנת חלקו של האדם השמן מקבילה למצבו בהתמודדות עם תופעות הלוואי של הניתווח. ואני מתעלמת מהכשלונות שבניתוח שהם כמובן דבר איום ונורא. אבל לגבי מי שהצליח לצאת בשלום מהניתוח והצליח להשיל משקל עודף ניכר .זה משיב את איכות החיים.נקודה. אבל אני תוהה מדוע לא דובר שם על נושא מרכזי ועכשוי בנושא הבריאטרי. והוא התגלית שמי שאחראי על משקלנו הם החיידקים. ורפואת העתיד תבוא משם. וגם היום רצוי מאד שהכירורגים הבריאטרים וגם ובעיקר הדיאטנים יתיחסו לנושא ויתחיל ללמוד אותו. אחרת אתם נותרים צעד מאחור .מבחינתי דיאטנית בריאטרית אינה רלוונטית נכון לרגע זה מפני שהצעות התזונה שאתן מציעות אינן אישיות ואינן מותאמות לפרט .אלא מכלילות .כולכם מציעים את מה שידוע לכאורה לכל. למעט באכילת מתוק ומלוח ושמן. יופי. בשביל זה לדעתי אין צורך ביעוץ דיאטני לאדם שמכיר באופן סביר את עקרונות התזונה התאורתיים. כשאקבל את תוצאות ההמלצות לאכילה לפי סוג החיידקים שלי .עם התוצאה הזו אגיע לדיאטנית ואז נוכל להרכיב תזונה מותאמת נכונה. עד אז אתם לדעתי אתם לא כל כך אפקטביים.
ולגבי שאלת השאלות שהעלת והיא השבת העודפים גם לאחר ניתוח בריאטרי. לפי הנתונים שאת ואני קוראים בפורומים הללו. רבים מאד משילים המון עודפי משקל. חלק משילים פחות. וכמעט אפס אחוז לפי שאני קוראת וזה כמובן לא נתון מחקרי אלא על פניו אני אומרת זאת ( גם את רואה את אותם נתונים) מעט מאד מהמנותחים אומרים שלא הצליחו להשיל בכלל ממשקלם. זה נדיר. אני בין אלה שהשילו רק שישים וחמישה אחוז מהעודפים. נותרו לי עוד חמישה עשר קג’ להגיע ליעד ולשם כך אני לא יכולה לסמוך על הניתוח אלא צריכה להתאמץ. כך שהפתרון הניתוחי כמובן אינו מושלם לגבי .אבל הוא ללא ספק צנזור חזק מאד. בלי הניתוח הזה הייתי ללא ספק עולה חזרה במשקל. אני לא בין אלא שמקפידים על אכילה נכונה. אילו הייתי מסוגלת לכך לא הייתי נזקקת לניתוח .זה הרי ברור. והנו נו נו של מי שאומרים …}” הרי עברתם ניתוח קשה .תשמרו על ההשיגים זה לא שפוי לחזור לאותן נקודות בלה בלה בלה.” זה נכון מאד. אבל זה מה לעשות לא עובד על מי שמלכתחילה נזקקו לפתרון רדיקאלי כזה. ניתוח בריאטרי לרוב אינו משנה את ההפרעה שנוצרה אצל האדם השמן. הגורם להפרעה הם החיידקים .אבל הנזק המשני של תזונה שאינה מותאמת לחיידקים היא הפרעה פסיכולוגית נילווית. את ההפרעה הזו קשה מאד לתקן. אחרת הדיאטניות היו נחשבות קוסם השבט. אבל קיצור המעיים יחד עם הקיבה יוצר כנראה אצל חלק ניכר מהמנותחים צנזור שגם לא מאפשר לחזור לאותם הרגלים רעים .קשה מאד לעלות חזרה במהירות למשקל הקודם. וזאת אני אומרת מניסיון אישי. גם כי אין יכולת לאכול כמויות כמו קודם וגם כי מרגישים רע .וגם כי הספיגה מגבילה. וגם אולי טיפה החכמנו.אבל רק טיפה. אני שוב רוצה לתהות האם לכנס הזה הוזמנו רק מנתחים ודיאטניות או גם מיקרוביולוגים ממכון וייצמן? כי התשובה והפתרון אצלם.
טלילה יקרה,
אני רוצה להתייחס לדברייך.
אכן נושא החיידקים הוא חשוב מאוד
לא התייחסתי אליו פה כי זה לא נושא המאמר (יש המון דברים שאפשר לדבר עליהם בעניין, אי אפשר להכניס את כולם למאמר אחד).
ההיפך הוא הנכון, הדיאטנים והרופאים לא נשארים מאחור.
מי שעומדת מאחורי כל עניין חיידקי הצואה וההשמנה היא דיאטנית מדהימה, והיא מנהלת צוות של חוקרים במוסדות השונים שעובדים על להמשיך לפתח זאת.
אוי ואבוי לאדם שלא ילך לדיאטנית בריאטרית לאחר ניתוח מאחר והסיבוכים שבהתנהלות לא נכונה הם גדולים.
ממה שכתבת אני מבינה שלא היית אצל דיאטנית בריאטרית מנוסה, שכן אין מדברים אחרי ניתוח על הדברים שרשמת, ההנחיות התזונתיות שונות לחלוטין מדיאטה רגילה.
ההפרעה המרכזית לא מגיעה מהמעיים אלא מהראש, ועל כך צריך לעבוד.
מאחלת לך הרבה הרבה הצלחה בהמשך דרכך!
רונית.
יש בדבריך סתירה. אני סבורה שעיקר הענין נעוץ במערך החיידקים. והגישה לאכילה נעוצה בראש כמה שנקרא במושגים פסיכיאטריים רווח מישני. במקרה הזה לא מדובר ברווח. אבל המישניות אכן קיימת. עם הזמן אנחנו מסיבות שונות מפתחים כלפי אוכל גישה מסויימת.הגישה הזו נובעת ממה שמעוללים ומחוללים בגופנו החיידקים .כיון שאנחנו שבויים בידם בלי ידעת כמובן על קיומם ( עד לא מכבר) הם מכוונים אותנו למצבים מסוימים שאין לנו שליטה עליהם. ואז מתחיל מעגל שמקבע אותנו בדפוסי אכילה מסוימים מעוותים .השאלה מה נולד הביצה או התרנגולת בנקודה הנוכחית לדעתי נפתרה. לטפל ב”ראש” זה ענין מאד מאד מסובך והתוצאות לרוב גרועות.נקודתיות ולרוב שמנים חוזרים לסורם גם אחרי שהם מצליחים לפרק זמן להשיל עודפים. גם מנותחים בריאטריים נוטים להעלות את המשקל חזרה.אלא שבחלק מהמקרים הניתוח מונע זאת .המניעה הזו מתרחשת שוב ברובה בשל ענין החידקים. אצל חלק מהמנותחים הבריאטרים המערך החיידקי מתארגן כל כך מוצלח שהם פשוט יורדים בלי מאמץ.אצל חלק אחר הניתוח לא אירגן את החיידקים באופן מוצלח והניתוח לא אפקטיבי.או אפקטיבי חלקית. ואני חושבת שמאמר כזה שמסכםכנס של בריאטרים חייב לדבר בנושא המחקרים החדשים.ואני לא ראיתי שהוזמנו מיקרוביולוגיים . אם את אומרת שאחרי התגלית עומדת דיאטנית בריאטרית זה נפלא.אשמח לשמוע על כך. ומדוע בכל זאת לא באו הדברים לידי ביטוי?