כמה אתם דואגים שהמנות שלכם בבית יהיו קטנות?

נדמה כאילו פעם הכל היה בגודל יותר שפוי.
הצלחות של סבתא לא היו מפונפנות וענקיות, הן לא נראו כמו הצלחת של היום – פלטה מעוצבת שטוחה גדולה.
פעם מנת סלט במסעדה לא הוגשה בתוך קערה עמוסה בכל טוב שיכולה להוות ארוחה ל-3 ילדים קטנים.

פעם הכל היה שפוי,
אז היה יותר קל לשלוט, היום כבר פחות.

המציאות מראה שלאנשים קשה לשים לעצמם גבולות.

מה האידיאל?
שאנו נקשיב לגוף ונפסיק לאכול כשהוא יאותת לנו שהוא רגוע וכבר לא רעב.
או כשאנו אוכלים משהו מתוק כדי להנות מהטעם (ולא כי אנו בסטרס),
אז שנפסיק לאחר שלקחנו כמה ביסים מתוקים, התענגנו עליהם בשקט וסיימנו בידיעה שמחר נהנה שוב מהפינוק הזה.

אבל…
מה קורה במציאות?

במציאות לרוב אנשים צריכים משהו חיצוני שיעזור להם לשים גבול.
זה בדרך כלל קורה בעקבות 2 דברים:
1) כי התמלאנו לגמרי
2) כי המנה נגמרה

אז, אני לא רוצה שתאכלו עד שאתם מרגישים מלאות,
כי זה לא הדבר הכי מומלץ עבור גופנו,
אבל… בגודל המנה אתם בהחלט יכולים לשלוט!

דאגו שכל המזונות אצלכם בבית הם בגודל שנראה לכם שפוי ומתאים.

אני פחות בעד הכנת עוגות גדולות לבית,
אלא יותר בעד חלוקת של בלילת העוגה לכוסות מאפינס.

אני פחות בעד קנייה של גלידה משפחתית,
אלא יותר בעד קניית חבילת שלגונים בודדים.

אני פחות בעד קנייה של שקיות במבה גדולות לילדים
אלא יותר בעד קנייה של שקיות במבה קטנות מאוד
או חטיפי מיני כמו פסק זמן/מקופלת/טעמי…

עזרו לעצמכם לשמור על התנהלות אכילה שפויה,
אל תגידו לעצמכם אני אפתח את שקית הפיצוחים ואוכל קצת.
חלקו אותה מראש להרבה שקיות קטנות ושמרו אותן בארון.

אתם החברים והתומכים הכי טובים של עצמכם.
רק בכם זה תלוי.

אשמח לשמוע מה דעתך בתגובות למטה